משחק בחרדה

משחק ותחושת חרדה הולכים ביחד?

נפגשתי השבוע עם סטודנט שחווה חרדות מול בחינה סופית במכינה.

החרדה מתבטאת דווקא בדחינות..

הוא דוחה את כל המשימות לקראת הלמידה וכל מטלה שקשורה להתכוננות או ללמידה נתפסת כמאיימת וקשוחה. נוסיף לזה תסמינים פיזיולוגיים של דפיקות לב.. קשיים בהרדמות ועוד הפתעות.

בפגישתנו במקום "לדבר" על החרדה הצעתי "לשחק" איתה. תודו שזה כבר נשמע טוב:)

המשחק מתחלק לשני חלקים.

בחלק הראשון נשאלת שאלה ולאחריה בודקים בתסריט הדמיוני "ואז מה יקרה".

למשל..

אני מפחד מהבחינה כי אני לא אצליח.

ואז מה יקרה?

אני לא אתקבל למכינה.

ואז מה יקרה?

אני לא אתחיל את התואר.

ואז מה יקרה?

ההורים שלי יתביישו בי

ואז מה יקרה?

זה יהיה רע.

ואז מה יקרה?

אני ארגיש כישלון

ואז מה יקרה?

אני לא אגיע להצלחות.

וכאן עוצרים ועוברים לחלק השני ושואלים האם זו האמת המוחלטת? האם אני בטוח.ה שהנתון שאני קובע.ת וודאי במאה אחוז? אלו התשובות שקיבלנו.

אני לא אתקבל למכינה-לא בטוח. יש ועדת חריגים או אני יכול לנסות להתקבל למוסד אחר עם הנתונים שלי.

אני לא אתחיל את התואר-לא בטוח. אפשר להתקבל לאוני. הפתוחה ללא תנאים ואז לעשות "אפיק מעבר".

ההורים שלי יתביישו בי- לא בטוח. הם גאים בהצלחות שלי מהעבר וסומכים עליי. הם מכירים אותי באמת.

אם אנחנו לא בטוחים בתסריט הבלהות שלנו..למה אנחנו מתעקשים לחיות אותו?

אז בקיצור.

אם אתם בלופ של מחשבות מעוררות חרדה.

כתבו לעצמכם ו"אז מה יקרה" ולאחר מכן.. "האם זו האמת המוחלטת והוודאית"?

ברגע שמעלים את התשובות למודעות ורואים את הפער בין המציאות לדמיון יש תחושה של רגיעה מידיית.