דמיון מודרך עבור ילדים ברגעים של מצוקה

אני כותבת כעת בימי לחימה. ילדים רבים עוברים בתקופה הזאת טלטלה משמעותית בתחושת הביטחון והשגרה.

מציעה לכם תרגיל פרקטי ויעיל אותו תוכל לתרגל עם ילדכם בכל שעה ביום בו מביע מצוקה.

דרך אגב, אתם יכולים לשנות את התוכן. הרעיון הוא להציב בהנחיה דמויות בטחון עבור הילד או הילדה ולהכניס תוכן נעים מעולמו הפנימי של הילד.

לפני תחילת התרגיל הנוכחי חשבו מיהם הדמויות המהוות עבורו מקור של שקט ובטחון, ההורים, סבא וסבתא, דודה או דוד?

הפעילו מוזיקה שקטה ומרגיעה (אפשר גם בלי).

מצרפת לכם טקסט שכתבתי, מוזמנים להקריא אותו לילדים.

שימו לב יש לעצור בין שורה לשורה על מנת לאפשר לילד זמן לדמיין את ההנחיה.

אתה יכול לעצום עיניים או להניח את הראש על הידיים ולקחת נשימה עמוקה דרך האף ולהוציא דרך הפה (אפשר להראות לילד על ידי הנחת אצבע על האף ואז הנחת האצבע על השפתיים). כך שלוש פעמים.

כעת דמיין שאתה אחוז בידיהם של ... (שתי דמויות משמעותיות).

אתה נמצא במרכז וממש מרגיש ביד של כל אחד אוחז בך. אתה מרגיש בטחון, הכל בסדר ונעים.

אתם כולכם מתחילים לצעוד בשביל של אבנים צהובות (אפשר גם להחליט על הצבע ביחד עם הילד).

בצד השביל אתם רואים עצים מכל מיני סוגים.. אתם רואים עץ של תפוח, עץ של תפוז, אתם רואים אפילו עץ של ממתקים. אתם קוטפים כמה פרות וממתקים ומניחים בתיק.

אתם מגיעים לסוף השביל ורואים מולכם קשת בענן מרהיבה וצבעונית שמגיעה ממש עד אליכם.

אתה נוגע בקשת, היא מרגישה נעימה כל כך! ממש כמו צמר גפן מתוק.

אתם מתחילים להעלות על הקשת בענן כולכם ביחד, זאת תחושה כל כך נעימה ואפילו מצחיקה.

אתם כולכם יחד קופצים על קשת בענן כמו טרמפולינה, זה כל כך כיף!

אתה מרגיש שהכל כרגע נעים ובטוח. הכל ממש בסדר.

איפה אתה מרגיש את התחושה הנעימה הזאת כרגע בגוף?

אתם ממשיכים לקפץ עד שהגיע הזמן לרדת מהקשת.

כולכם גולשים מקשת הענן כמו מגלשה עם נחיתה רכה ונעימה.

זה היה מסע כל כך כייפי!

עכשיו הגיע הזמן להתחיל לחזור, אתה שוב אוחז בידהם של ...

אתה במרכז וכל אחד נמצא מצידו האחר שלך.

ויחד אתם צועדים בשביל האבנים הצהובות ומגיעים ממש לנקודת ההתחלה.

וכל רגע שבו תצטרך להרגיש תחושה נעימה, אתה יכול להיזכר בשביל, בעצים המתוקים ובקשת הענן שלנו.

כעת לאט לאט אתה יכול להזיז את הידיים והרגליים ולפקוח את העיניים.